|
|
חוק החברות ייעד לדירקטוריון את תפקיד התוויית האסטרטגיה העסקית של החברה והפיקוח על ביצוע הניהול היומיומי שלה ( סעיף 92 ( א )) . לדוגמה , בסמכותו לקבוע את תוכנית הפעולה של החברה , את המבנה הארגוני , ואת מדיניות השכר . אולם , הדירקטוריון אינו מנהל את חיי היומיום של החברה . הגדרה זו שונה מאוד מתפיסת תפקידי הדירקטוריון כפי שהייתה בפקודת החברות , שם הועמס על הדירקטוריון כפל הפונקציות של התוויית אסטרטגיה והוצאתה לפועל . הצורך בהגדרת שינוי תיפקודו של הדירקטוריון התרחש בהדרגה , ובא כתגובה נחוצה לשינויים שהתרחשו במציאות העסקית . בשנות ה – 09 של המאה ה – 02 גברה ההכרה של משקיעים מוסדיים , מחוקקים , ואפילו הקהילה העסקית , כי עיקר עיסוקי הדירקטוריונים בחברות פרטיות גדולות וציבוריות הוא יצירת מבט עצמאי יותר על ביצועי החברה , על כיווני פעילותה , ועל האסטרטגיה העסקית שלה . בחלק גדול מן הפירמות הגדולות והבינוניות בעולם העסקים מתבצע הניהול בפועל באמצעות מנגנון דו – רובדי , שבו הדירקטוריון רק תיכנן מדיניות , היתווה אסטרטגיה , ופיקח על ביצועה , וההנהלה הפעילה הוציאה תכנונים אלו לפועל . כך זכה הדירקטוריון ...
To the book |
|
|