על פי סעיף 15 ( א ) לחוק ניירות ערך , " הציבור " הוא מי שכלפיו ולטובתו חובה לפרסם תשקיף . חוק ניירות ערך וחוק החברות לא הגדירו מיהו ציבור . אולם , חוק ניירות ערך מגדיר כיום מה הן פעולות שאינן הצעה לציבור . לכן , כדי להציג את כל המערך הנורמטיבי של הגדרת ציבור , ייבחן מושג הציבור ולאחר מכן ייבחנו החריגים של מושג זה . הגדרת ציבור כדי לעמוד על משמעותו של מונח זה , יש לבחון את מטרתו של החוק . כאמור , החוק נועד להסדיר עסקאות בניירות ערך , ותכליתו לגונן על משקיעים בכוח ולספק להם מידע על החברה שלא יוכלו להשיגו בדרך סבירה אחרת . לאור אלה יש להגדיר ציבור על פי מבחן כפול . ראשית , מבחן תכלית החוק – יש לבחון האם משקיעים בכוח שאליהם מופנית ההצעה זקוקים להגנה מפני ניצול . זהו מבחן עובדתי : האם אין בידי ציבור המשקיעים בכוח גישה למידע שהמחוקק הטיל הכללתו בתשקיף . מבחן כזה ננקט בעניין מדינת ישראל נ ' אברון , ונקבע כי בהכרעה לצורך הגדרת " ציבור " יש לבדוק את ציבור היעד שכלפיו מופנית ההצעה לרכוש מניות ומי צריך להשקיע בהן את כספו . לעומת זאת , אין חשיבות על שם מי תירשמנה המניות בסופו של דבר . הסעיף מדגיש ...
To the book