בחלק הדן באישיותה המשפטית של החברה הדגשנו את הזהות במעמדה של חברה כיצור קיים כלפי החוק עם זו של בן – האדם הפיסי , ואת היתרונות שיש בזהות כזאת לחברה ולמשק בכללותו . הבהרנו את תחולתו של חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו על החברה כתאגיד ועל ביטול מוצהר של הבחנות פגומות בינה לבין בן – האדם הפיסי . אולם , דווקא בדיני השעבודים , שאמורים להיות המשך ההנאה מהזכות קניינית , קיימים הבדלים בין החברה לבין היחיד , והבולט בהם הוא זכותה של החברה לשעבד את נכסיה בשעבוד צף , מצב שאינו קיים לגבי יחיד . משמעותו של שעבוד צף היא שעבוד מסת נכסי החברה שנמצאים ברשות החברה במועד יצירת השעבוד , בלי לכפוף נכס מוגדר כלשהו לזכות המשעבד . כך , אין בשעבוד , כל עוד לא גובש , כדי למנוע מהחברה להמשיך ולסחור , להוציא נכסים מרשותה , במהלך עסקיה , ואף למוכרם לאחרים או לאפשר את עיקולם ואת מימושם לטובת המעקלים . בהיווצר נסיבות של צורך במימוש השעבוד , מתגבש השעבוד והופך ממצב צבירה " גז " – צף , למצב צבירה " מוצק " – קבוע . במועד הגיבוש " יורד " השעבוד ותופס את כל נכסי החברה שנמצאים ברשותה באותה עת . זאת ועוד : גם נכסים שנרכשו אחרי ...
To the book