עקרון שימור ההון כשלעצמו לא עוגן בחקיקה האנגלית במשך תקופה ארוכה מאוד , אלא עוצב באופן קזואיסטי במסגרת המשפט המקובל במאה ה – . 19 היעדרם של כללים סטטוטוריים המסדירים את שימור ההון במשפט האנגלי נבע אמנם מהאופי הלא–קודיפיקטורי של חוק החברות האנגלי , אולם , ההתפתחות הקזואיסטית של דיני שימור ההון נבעה מהתפיסה הקלאסית של עליונותו של בעל המניות כבעל זכות ראשית בחברה . ההגנה על בעלי המניות עלתה בקנה אחד עם התיאוריה הקניינית הקלאסית , הגורסת כי הגנת הקניין היא בעלת העוצמה החזקה ביותר במשפט , ועדיפה כמובן על ההגנה החוזית . בנוסף , תיאוריית הבעלות , המסבירה את מהותה של האישיות המשפטית , דוחקת הצידה את הנושים כבעלי עמדה נחותה . הצורך בהגנה על הנושים התעורר רק מאוחר יותר , והוא תאם את הקו שנקטה חקיקת ניירות ערך האנגלית , שהתפתחה מאוד במאה ה – , 20 והגנה על משקיעים מן הציבור . עקרון שימור ההון התפתח במשפט האנגלי רק לאחר שעקרון האחריות המוגבלת השתרש היטב בתודעת העולם המסחרי ובפסיקה . בשלב זה הופנתה תשומת הלב להגנת הנושים . לשם הגשמתה של מטרה זו פיתחו בתי המשפט כלל שהגדיר את הון המניות הנפרע כקרן ביט...
To the book