ההון הרשום יחולק למניות כפי שיצוין בתקנון . המניות יכולות להיות כולן בעלות ערך נקוב , או כולן ללא ערך נקוב , כאמור בסעיף 34 ( א ) לחוק . הערך הנקוב יהיה בדרך כלל נמוך , כמו 1 ש " ח , על מנת להקל על הרכישה , השוויקות והסחרות של המניות . ערך נמוך של מניות מגדיל את סיכויי המכירה שלהם . כאשר חברה מנפיקה מניה , היא כורתת הסכם עם הרוכש , שבמסגרתו הוא רוכש מניה ועליו לשלם לפחות את הערך הנקוב שלה כפי שנקבע . הרלבנטיות של הערך הנקוב עבור בעל המניות היא , שאסור לחברה להנפיק מניות בפחות מערכן הנקוב . חוק החברות כלל חידוש ביחס להון המניות , כאשר קבע כי ניתן להקים חברה עם הון מניות ללא ערך נקוב . אפשרות כזו קיימת גם בארצות הברית ובקנדה , והיא נועדה להתמודד עם הבעיות שיוצר הערך הנקוב . ראשית , הערך הנקוב מטעה את המשקיע הלא – מתוחכם , מאחר שיש לו משמעות פנקסנית היסטורית בלבד . וכך , בפועל , שוויה של המניה אינו קשור לערך הנקוב שלה . שנית , כדי להתאים את מחיר ההנפקה לשווי האמיתי של המניה נאלצת החברה , עם כל הנפקה , לקבוע את מחיר המניה על בסיס שני מרכיבים : הערך הנקוב של המניה , והפרמיה – שהיא ההפרש בין...
To the book