|
|
כפי שראינו לעיל , החוק מאפשר התאגדותה של חברה שנועדה להגשים את אחת משתי התכליות הבאות : השאת רווחים או השגת מטרות ציבוריות שלא באמצעות חלוקת רווחים . כך , באחת , ביטל המחוקק את האפשרות של הקמתה של חברה מוגבלת בערבות , שייסודה התאפשר בפקודת החברות . ייחודה של חברה זו היה באפשרות הקמתה ללא הון מניות , אלא עם הגבלת ערבות בלבד . כך , כל חבר בחברה כזו אמור היה להתחייב להשתתף בתשלום לנכסי החברה לכשתפורק לשם סילוק חובותיה . הסכום שהתחייבה החברה לשלם נקבע מראש , והוא התגבש רק עם פירוק החברה . משמעות הדבר הייתה , שבמהלך חייה של החברה המוגבלת בערבות לא חבו חבריה כל חבות שהיא כלפי החברה . חברה כזו יכולה הייתה , על פי פקודת החברות , לקום גם ללא הון מניות . זאת , מאחר שבדרך כלל שימש מבנה כזה התאגדות שמטרתה העיקרית נשאה אופי ציבורי , ולכן גם לא היה צורך בחלוקת נכסיה למניות המגלמות את יחידות ההשקעה . אך עם חקיקת חוק החברות פסל המחוקק את אפשרות איגודה של חברה כזו , ואפילו יצר הוראת מעבר מיוחדת לחברות מוגבלות בערבות כאשר קבע בסעיף 370 לחוק : " חברה שערב תחילתו של החוק הייתה חברה מוגבלת בערבות , כהגדרתה...
To the book |
|
|