|
|
על אף החשיבות הגדולה וההשפעה העצומה של תורת ההידמות הפוליטית של הרמב " ם , נטו רוב המלומדים היהודים בימי הביניים המאוחרים אל עבר " הנהגת המתבודד " . כולם אמנם הסכימו שהאדם מדיני הוא בטבעו , וכי מרבית בני האדם חייבים להתקיים במסגרת מדינית כדי לספק את 90 ראו הדיון אצל מלמד , " כבדות הלשון של משה ובעיית הרטוריקה היהודית " . 91 עזר הדת , מהדורת לוינגר , עמ ' . 46 דוגמה נוספת להכרעה מסוג זה מוצאים אצל יוחנן אלמאנו בתקופת הרנסנס , ואצלו באמצעות הנוסח העברי של פירושו של אבן רשד לפוליטאה של אפלטון . ראו , Melamed , The Philosopher - King עמ ' . 109 - 101 צורכיהם ולהבטיח את קיומם , אך רבים הסתייגו בתקיפות ממעורבותו החברתית של הפילוסוף וטענו שייחודו מחייב התבדלות דווקא . מגמה זו מצויה בכתביו של המתרגם הראשון לעברית של מורה הנבוכים , שמואל אבן תיבון , שפירש את הפרק האחרון של החיבור , שבו מצאנו ביטוי מובהק למחויבות הפוליטית של הנביא – הפילוסוף , ברוח " הנהגת המתבודד " . בעקבותיו נמצא נטייה זו אצל משה נרבוני , יוסף אבן כספי , יוסף אבן שם טוב , יצחק אברבנאל ורבים אחרים . מגמה זו הושפעה מהנסיבות האיש...
To the book |
|
|