|
|
ראינו כיצד התלבט הרמב " ם בין ההגדרות המתחרות של השלמות האנושית העליונה , בין שלמות הנפש המשכלת של הפילוסוף המתבודד לבין שלמות הנפש המעשית של הפילוסוף הציבורי בין אדם הראשון , שהשיג שלמות אישית , לבין משה המחוקק וירמיה הנביא המוכיח , שעסקו בהנהגת הציבור אריסטו של האתיקה מול אפלטון של המדינה אבן באג ' ה לעומת אלפאראבי . בסופו של דבר הכריע הרמב " ם , בעקבות אלפאראבי , בעד החלופה האפלטונית של הנביא הציבורי , והרכיב אותה על תורת הנבואה המקראית . מלומדים יהודים שפעלו בעולמה של התרבות הנוצרית–הלטינית בדרום אירופה בימי הביניים המאוחרים - במאות השלוש – עשרה – החמש – עשרה - הוסיפו להתחבט בין החלופות הללו , וכל אחד מהם הכריע בהתאם לרקע האישי והפילוסופי שלו , והנסיבות ההיסטוריות והתרבותיות שבהן הוא פעל . אצל המלומדים הרבים שהתמודדו עם בעיה זו בימי הביניים המאוחרים אנו מבחינים בשלוש מגמות עיקריות : המגמה הראשונה - המשך המתח בין החלופות שמצאנו אצל הרמב " ם ואף הגברתו . מגמה זו באה היטב לידי ביטוי אצל שם טוב אבן פלקירא , בן המאה השלוש – עשרה . המגמה השנייה - הכרעה חד – משמעית למען המחויבות הפוליטית ...
To the book |
|
|