א. בין חִ ברות לפרישות: לפני הרמב"ם

השאלה באיזו מידה האדם הוא יצור מדיני , החייב להתקיים במסגרת חברתית מתוקנת , ואינו יכול לספק את צרכיו החיוניים - לא צרכיו הגשמיים בלבד אלא גם צרכיו הרגשיים , ואפילו אלו האינטלקטואליים והרוחניים - אלא במסגרת החברתית , היא אחת משאלות היסוד של המחשבה המדינית . תשובה שלילית על שאלה זו תבטל בהכרח את עצם הצורך בקיומה של המדינה , ובהגות המדינית המלווה אותה . כפי שראינו בדיון הרקע בהגות המדינית היוונית - אצל אפלטון ואצל אריסטו - נושא זה העסיק את הפילוסופיה המדינית הקלאסית . לא בכדי פתחו אפלטון ואריסטו את הדיון בשני החיבורים הפוליטיים הגדולים שלהם ( פוליטאה ופוליטיקה ) בהנחת האופי המדיני של האדם ובהוכחתה . מסקנה זו תאמה היטב גם את השקפת היסוד של המסורת המדינית היהודית בדבר חיוניות הקיום המדיני של האדם לסיפוק צרכיו הגשמיים ולעבודת האל . במסורת האפלטונית מצאנו דיון משנה בנושא הזה , העוסק בשאלת הצרכים והמחויבות המדינית של הפילוסוף , בנפרד ובהבדל משאר בני האדם . השאלה כפולה , שאלת הצורך ושאלת המחויבות : האם מי שמסוגל להתעלות להכרה שכלית גם יכול להתעלות לגמרי מצרכיו הגשמיים והרגשיים , שאי – אפשר לספק...  To the book