|
|
כמה מהפילוסופים בימי הביניים , יהודים ומוסלמים , כתבו חלק מחיבוריהם בדרך אזוטרית . אמנות הכתיבה האזוטרית הייתה מאפיין מרכזי של המסורת האפלטונית , שכאמור שלטה בכיפה במחשבה המדינית האסלאמית והיהודית . תפיסה זו הופיעה גם במסורת היהודית של העברת הידע וגם במסורת הפילוסופית היוונית . בשתיהן הופיעה העמדה , כי מן הראוי שהידע יועבר בעל – פה , מחכם לתלמיד , כך שהוא יתגלה רק למי שמוכשר ומסוגל להתמודד עמו ולהבין אותו באופן הנכון . החשש היה שהעלאה לא – ביקורתית של ידע על הכתב תהפוך אותו נגיש לציבור רחב שאינו אמון על קריאה נכונה , תביא לידי פירושים מסולפים שלו ולמסקנות מסוכנות מבחינה דתית . כך התפתחה במסורת הרבנית והפילוסופית גם יחד התפיסה של " סתרי תורה " המועברים בעל – פה בין מעט החכמים . מסורת זו אמנם הגנה על הידע הנסתר מחשיפה שאינה ראויה , אבל הייתה לה תוצאת משנה שלילית מכיוון ששיטה זו של העברת הידע הגבירה את סכנת היעלמותו והשתכחותו . לפיכך היו חכמים שהעלו את הידע שלהם על הכתב כדי לשמר אותו , אבל כתבו אותו בדרך אזוטרית כדי שרק מעטים , שיהיו מודעים להיות הטקסט מוצפן ויהיה ביכולתם לפענח את הצופן ו...
To the book |
|
|