הערוץ הסמוי למסירת העברית בתקופת הביניים

העברית ולשונות היהודים הלשון הלאומית של עם ישראל מזה כשלושת אלפים וחמש מאות שנה היא העברית , אבל התהפוכות ההיסטוריות והגאוגרפיות שנתרגשו על עם ישראל שיבשו את המצב הטבעי בקרב העמים , שאומה אחת מדברת ברציפות לשון אחת על טריטוריה אחת . עם ישראל נתפזר בין אומות ולשונות שונות למשך כאלף ושבע מאות שנה , עד שהחל שוב להתקבץ בהמוניו בארץ משלהי המאה התשע עשרה ואילך . בין השנים 1900 - 200 לערך , דיברו היהודים בגלויות לשונות שונות , תפוצה תפוצה ולשונה . לשונות אלה יש שנתייחדו בפי היהודים עד שכונו " לשונות יהודים " ( רבין , לשונות ) . אף על פי כן , העברית לא נזנחה והיא המשיכה לשמש שימושים מסוימים לאורך כל שנות הגלות ובכל הקהילות . מסירת העברית בתקופת הביניים בפרק זמן זה של כאלף ושבע מאות שנה , המכונה במחקר " תקופת הביניים של הלשון העברית " , נמסרה העברית מדור לדור בשלושה ערוצים מקבילים , שניים בעל פה ואחד בכתב . ערוץ אחד כלל את הטקסטים העבריים המקודשים שקראו בציבור במסגרות פורמליות בתפילה בבית הכנסת ( הליטורגיה ) , כגון קריאת התורה ואמירת התפילות , ומחוצה לו ( הפרליטורגיה ) , כגון אמירת הקידוש בשבתו...  To the book