המרקם הלשוני שנוצר בפיהם של יהודי מרוקו , וכמוהם גם שאר יהודי צפון אפריקה , הוא תוצאה של התהפוכות ההיסטוריות שאירעו אותם במהלך אלפיים שנות ישיבתם שם . כיבוש בתר כיבוש של הארץ בידי עמים שונים הטביעו חותם ועוד חותם על לשון המקום בכלל ועל דיבורם של היהודים בפרט . תחילה דיברו תושבי האזור להגים שונים של הברברית . לימים נכבשה הארץ בידי הרומאים ואלו הנחילו את לשונם ליושביה . במאה השביעית באו הכיבושים הערביים והסבו את לשון יושבי הערים לערבית , אף היא בלהגים שונים . בתקופה מאוחרת יותר כבשו התורכים את הארצות המזרחיות של צפון אפריקה ואף שלא הצליחו לעקור את לשון יושביהן , הטביעו עליהן את חותמם . לאחר מכן כבשו הספרדים חלקים מרצועת החוף הצפונית והמערבית של מרוקו , והפורטוגזים – ערי חוף דרומיות יותר . במאה התשע עשרה היה זה תורם של הצרפתים . משקעים של הלשונות הללו נוכחים בערבית המדוברת בצפון אפריקה עד עצם היום הזה . אשר ללהגי המוגרבית היהודית , מלכתחילה החזיקו יהודי צפון אפריקה בלשון התרבות שלהם מקדמת דנא , העברית , ובמדה מסוימת גם הארמית . בכך לא היה מצבם הלשוני שונה משל שאר תפוצות ישראל , והרי ההסתג...
To the book