|
|
אנו רואים אפוא כי בחלק ניכר ממזמורי השבח מועתק כובד המשקל מן החוויה האישית אל הלקח החכמתי › המוסרי ( כגון : ט - י ; יח ; מ ) . אף ישנם מזמורים שבהם אין בעל המזמור נדרש כלל לאסונו ולמצוקתו . לכל היותר , נזכר נושא זה ברמז , והמזמור מתמקד בשבחי האל ( כגון : לג ; לד ) . באלה ובאלה , הדובר עובר מגוף ראשון ללשון רבים , ומעיקרו המזמור מופנה אל הציבור ואל הכלל . לכן , במסגרת שירי השבח וההודיה אין מקום להפרדה חד › משמעית בין ' מזמור יחיד ' ל 'תפילת ציבור ' : החוויה , מעצם טבעה , כוללת את שיתופו של הכלל וההזדהות עמו , וממילא גם נושקים מזמורים אלה למזמורי הטקס החגיגיים , והם מכילים חלק ניכר ממאפייניהם ( כגון : סו ; סח ) . מזמורי השבח וההודיה שהוצגו לעיל מלמדים כי בעל המזמור , יותר משהוא בא להתייחד עם החוויה האישית של המעבר מן הסכנה אל הישועה בהמחשתם מחדש של שני מצבים אלה , הוא שואף להפוך את לקחיה של חווייתו האישית לנחלת הכלל . לפיכך , הוא ממעיט בתיאור קשייה של המצוקה האישית , לעתים עד כדי זניחתם לחלוטין , כדי להתרכז בהצגת החסד האלוהי כאימננטי עם דרכי האל ומידותיו או אף עם סדרי היקום . הוא מאמין כ...
To the book |
|
|