|
|
במסגרת זו , כאשר אנו מדברים על החוויה הדתית , אין כוונתנו למצב מתמשך , כי אם לתחושה או למכלול של תחושות , המוציאות את החווה משגרתו היום › יומית ומהתחברותו הרגילה עם המציאות המוכרת לו , וגם מאופן שיפוטו ומהתייחסותו כלפי מציאות זו . אין לדעת מהם השינויים החלים באדם לאחר שחווה חוויה ממין זה . גם כאשר הוא מביע את רחשי תודתו בהבטחות לעתיד וגם כאשר הוא מקבל על עצמו מחויבויות , שמן הסתם ישנו את אורחות חייו מעתה ואילך , אין אנו עדים לאופן מימושן של מחויבויות כאלה . אמנם , כפי שנראה בסעיפים הבאים , יש שהעותר , לאחר שנענה ונושע ממצוקתו , חוזר ומזכיר את הייאוש שתקפו בעבר , כגון " אני אמרתי בחפזי כל האדם כזב " ( קטז , יא ) , או " ואני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך " ( לא , כג . השוו כמו כן : ל , ז ) . אבל ככלל , המזמורים מפרטים בתיאוריהם בעיקר את אחד המצבים הקיצוניים , את המצוקה או את הישועה , ואין הם מלווים את תהליכי השינוי שחלו בעותר לאחר שנענה . לפיכך , כמעט אין מקום לזהות את החוויה שבמזמורים במצב הקונברסיה , היינו הפיכת לב › האדם , שהוא המצב שמתאר ויליאם ג ' יימס בהרחבה . כאן כוונתנו להיווצרות...
To the book |
|
|