אחרית דבר

קדמון הוא כח הספרים ואין בהם חובק ידים . אחים המה לסתתים , לשלשת בני האל : לחליפות הקר - וחם , לגאון הרוח ולמים , לפסלי פניה של תבל . [ ... ] כי עז הרוח בהרים , ואין כשב ֳ לים לטהר , ואין בהיר כטל הטוב אשר על אפרים . מרחביהם והדרם הם נחלתם מעם אלה , אך נשמתם , אחי , לקחה מן הספרים . כוח מעצב , כשל איתני הטבע בעולם , כשל אוחזי מפסלת הצרים באבן , מייחס אלתרמן בשורות הללו לספרים ורומז בכך , כמדומני , לפוטנציאל ההשפעה הגלום בספרות היפה על תהליכים היסטוריים , על תמורות חברתיות ותרבותיות , על הלכי רוח , נפש ומחשבה , אותו פוטנציאל שזיהו גם החוקרים ברוך קורצווייל , צבי לוז , אהוד לוז ואליעזר שביד , איש בשעתו , ואף אני , שנים אחריהם במחקרי זה . “ תהודת זהות " , זהו הביטוי המדויק ביותר העולה בדעתי , על משמעותו הכפולה ואף המשולשת , להגדרת התפקיד שמילאה ספרותם של אנשי העלייה השלישית בעבור בני הדור שבו נכתבה ושהיא מוסיפה למלא גם כיום בעבור העין החוקרת ממרחק הזמן : * היא משמשת , כלשונו של שביד , “ תיבת - תהודה " ל " מאות שנות הגות וספרות יהודית " . * היא מהווה תעודה היסטורית לתקופה שבה נוצרה ולתהליכ...  To the book