שתי משמעויות עיקריות יש למילה “ צדקה " בתנ " ך , אומר הולץ , “ אחת שכיחה , והאחרת - נדירה . המשמעות המקראית השכיחה גזורה מן השורש ‘ צ - ד - ק ' ( היה נכון וגו ' ) " , וקשורה 425 בן יהודה ב ' , “ מהצהריים עד הלילה למדו עברית " , שם , עמ ' . 113 זיכרונותיו של בן - יהודה על ימי היותו מורה בדגניה א ' נדפסו בהרחבה בספר דרכה של דגניה ( קבוצת דגניה א ' , דרכה של דגניה , עמ ' . ( 94 - 83 השורות שציטטו לימים צור , זבולון ופורת בקובץ כאן על פני אדמה , לקוחות מעמ ' 86 בספר זה . 426 רוכל ח ' , “ תתחיל לדבר כשתדע עברית " , בתוך : צור , זבולון ופורת , כאן על פני אדמה , עמ ' . 217 427 יגור [ לא מצויין שם הכותב ] , “ להינזר משפה זרה " , שם , עמ ' . 324 למונחים “ יושר " ו " נאמנות " , ואילו זו הנדירה מורה “ על גמילות חסדים או נתינת מתנות לעניים " . והנה , בספרות חז " ל חלה מה שמכנה מקס קדושין “ נטיית הדגש " , כלומר דווקא המשמעות שהיתה נדירה במקרא נעשתה בה שלטת . “ משמעות ‘ צדקה ' במדרשי חז " ל " , כותב הולץ , “ מצביעה אך - ורק על מעשים טובים של ‘ גמילות חסדים ' ומתנות לאביונים . שינוי זה נובע , כנראה ,...
To the book