תיאורה של ינאית בן - צבי את מניה שוחט עורכת את טקס בר המצווה לבנה , נושאת דברים ומגישה לו את התפילין והאקדח , והעובדה כי אין הוא זוכה לטון מיוחד של תיאור דבר מה יוצא דופן , אלא נראה כתיאור של המובן מאליו , מלמדים אותנו שיעור חשוב על מעמדן של האמהות בטקס בר המצווה “ השומרי " . כשהגיעה בתם של בני הזוג שוחט , אנה , למצוות , התהפכה , אליבא דשבא , התמונה ואביה , ישראל , הוא שבירך אותה : “ עברו עוד שנים וגם אנה חגגה בת - מצוה ונתנו לה נשק בטקס - לילה חגיגי ואחר - כך נערכה מסיבה גדולה בחדר- האוכל , ואבא , רחוק כתמיד , גאה ונערץ , לחץ את ידה על הבמה לעיני הכל ואמר לה באזני כל חברי המשק : ‘ אם תשכחי את ירושלים - תישכח ימינך , ואם תעזבי את הארץ - ארורה תהיי . ' וכך , נתקבלה לחברת הגדולים " . תיאור זה משלים את תמונת המהפכה המגדרית שנתחוללה בטקס בר המצווה בארגון “ השומר " בהשוואה לטקס המסורתי , כשלצד השוויון במקומם של האב והאם בטקס מתגלה שוויון טקסי בין בן המצווה ובת המצווה , המסמל את השוויון ביניהם בעולם המעשה . גם מסיפורו של שמאלי , מהדהד השוויון הזה , אף שהוא מתאר בו טקס שנערך לנער ולא לנערה . ...
To the book