טקס הכניסה לבריתו של אברהם אבינו סוגר מעגל לגבי האב שקיים בעצמו מה שעשו בו הוריו בלידתו . לגבי הילד אין זה אלא בחינת “ מקדמה " . העתיד הוא שיקבע אם אמנם יתקיים בו מה שנדרש ומה שקווה באותה שעה . משום כך מופנה המבט אל העתיד , כלומר , אל אותם שני המעמדים שבהם הכניסה לברית היא כבר פעולתו הרצונית של הילד הגדל והולך : מעמד ה " בר - מצוה " ומעמד הנישואין . הבחנתו זו של שביד , אמת רבה בה , אולם התבוננות בגילוייהם השונים של טקסי החיים , ושל בר המצווה בפרט , בסיפורים שבהם עסקינן , מציבה לה סייגים . גם אם טקס בר המצווה הוא במידה מסוימת “ פעולתו הרצונית של הילד " , כלשונו של שביד , הרי שצביונו נקבע על פי העולם התרבותי שבו גידלוהו הוריו . את העדפותיו שלו יוכל לבטא בבוא היום בטקסי המילה ובר המצווה שיערוך הוא לבניו , ברוח החברה שבה יגדל אותם . וכך , אם ברית המילה היא עדיין תוצר מוחלט של ההורים והקהילה שאליה הם משתייכים , משמש בר המצווה מעין שלב ביניים לפני טקס הנישואין שבו , כפי שנראה בהמשך הדברים , בטל רצונו של האב וזכות החלטתו בפני רצונו של הבן , הוא החתן . הסיפורים שלפנינו מלמדים אותנו כי אותם חלו...
To the book