בזרועות פתוחות

זמן קצר לאחר שעלתה ארצה קבוצת היזמים בראשותו של ישראל ברון , הגיעה לנס ציונה משפחת כרמלי מאירן . אליהו כרמלי , שהיה אז בן שלוש עשרה , סיפר לימים פרקי זיכרונות מאותה תקופה לשרה יונה , כתבת העיתון המקומי של נס ציונה . אליהו עלה ארצה עם הוריו ואחיו בטיסה מאירן . מנמל התעופה בן גוריון נלקחה המשפחה ישר למעברת נס ציונה . במעברה הצביע פקיד הקליטה מטעם הסוכנות היהודית על חבילה חומה גדולה שהייתה מוטלת על הקרקע ואמר להם : " התחילו להקים את האוהל . זה יהיה ביתכם . " אחר כך חזר הפקיד והוביל את בני המשפחה אל פחון ובו קיבלו העולים ציוד ראשוני : מיטות ברזל חלודות ( " מיטות סוכנות ") , שתי שמיכות צמר ישנות לכל נפש , פנס נפט לתאורה ופתילייה לבישול . בנס ציונה פתח אליהו כרמלי דף חדש בחייו . כמו רוב ילדי העולים החדשים בעת ההיא , יצא גם הוא לעבודה משום שבנס ציונה לא היה בית ספר תיכון . מהוריו למד אליהו את חשיבות העבודה בחיים , ובלי הרגשת קיפוח כלשהי עבד בבניין , בפרדסים וכעוזר לעגלונים . בהיותו בן שמונה עשרה התגייס לצה " ל ושירת בחטיבת " גבעתי " . את הדחיפה לשוב לספסל הלימודים קיבל אליהו מצבי שלוסמן , שהק...  To the book