חלוצי הכוורנות העברית בארץ־ישראל

ראובן ומשה לרר היו לא רק מן החלוצים של ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל , כי אם גם חלוצי הכוורנים ביישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל . אמנם גידול דבורים היה מקובל בארץ מקדמת דנא - ומכאן כינויה " ארץ זבת חלב ודבש " - והדבש נמנה עם המוצרים שעליהם גבה השלטון העות ' מאני מסים , אבל לא נודעה לענף זה חשיבות יתרה במשק הפלאתי שבכפר הערבי . במשק הערבי ( כמו בכל המזרח ממצרים עד ארם נהריים ) היו כמה דגמי כוורות , בהן כוורות גליליות ( דמויות צינור ) עשויות מטיט או מחומר שרוף בתנור או מפצלי קנה או כדי מים שקרקעיתם הוסרה ושהונחו זו לצד זו וזו על זו . בכל קומה היה גליל אחד פחות וכך נוצרה מעין פירמידה . בשיטה זו לא היה אפשר לדעת מה יש בכוורת ; הרדייה הרסה את החלות והדבורים נאלצו לבנות חלות חדשות כשהן משקיעות בכך משאבים יקרים ; הכוורות היו נייחות . את ענף הכוורנות בארץ ישראל פיתחו אירופים שהתיישבו בארץ במחצית השנייה של המאה התשע עשרה והביאו עמם מאירופה ידע מתקדם בכוורנות . גדול הכוורנים האירופים בארץ היה הנרי בלדנשפרגר , גרמני צרפתי פרוטסטנטי יוצא אלזס , שבא לארץ ישראל בשנת 8491 וחבר למומר ששמו משולם וא...  To the book