סיפורו המופלא של ראובן לרר עד עלייתו לארץ-ישראל

בראשית שנת תרל " ח ( - ( 1878 השנה שבסופה נוסדה אם המושבות פתח תקוה , , וארבע שנים לפני היווסדה של תנועת ביל " ו - נפגשו בעיירה רומנית שני יהודים : הרומני מרדכי ניימן והאוקראיני ראובן לרר , והחלו לגלגל שיחה . לרר , שהיה סוחר גדול בתבואה ובמספוא , וגם כורם וסוחר ביינות , בא לרומניה בתור ספק של הצבא הרוסי שלחם בתורכים . בן שיחו היה תלמיד חכם , ועד מהרה החליפו השניים פסוקים מספרי הקודש הקשורים לארץ ישראל . אגב שיחה אמר ניימן ללרר בפסקנות : " מנוי וגמור עמי להתנחל בארץ הקודש עם משפחתי , במהרה בימינו , אמן . " הוא הוסיף ואמר כי ימתין עד שבנו הבכור , אברהם , יהיה מבוגר די הצורך ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל שהוקם ליד יפו , ואז יעלה ארצה . בתום השיחה נפרדו השניים בברכה היהודית המסורתית : " לשנה הבאה בירושלים ' / לרר נאנח ותהה בלבו מתי יזכה הוא להגשים משאלת לב זו . הוא כבר היה בן , 47 נשוי ומטופל במשפחה גדולה , באחוזה רחבת ידיים ובעסקים שלא בנקל יעלה בידו להינתק מהם . אך נפשו נכספה לארץ ישראל , הארץ המובטחת , שהייתה בעיני רוחו גן עדן עלי אדמות . כעבור ארבע שנים עתיד היה לרר לפגוש באודסה א...  To the book