פרק ד יקירי התורמים

מישהו התאונן בפני וולטיר שהחיים קשים . " בהשוואה למה ? " שאל וולטיר . המחנה לקטועי האיברים של סיירה לאון , אנשים שאיבריהם נכרתו בידי מורדים וחיילים במהלך מלחמת האזרחים , היה ממוקם במרכזה של פריטאון , סמוך מאוד לכביש הדו - נתיבי שהוביל לחוף האוקיאנוס . מחנה " מוריי טאון " נאחז בצלע אחת הגבעות צפופות האוכלוסין של הבירה פריטאון . בתוך בקתות בנויות מגזעי עצים דקים ועטופות בברזנטים של נציבות האו " ם לפליטים התגוררו מאתיים עשרים ושישה קטועי איברים , מקצתם עם שניים - שלושה בני - משפחה קרובים , חמש מאות ושישים נפש בסך הכל . ממשאבות המים , שם הם קרצפו את סירי הבישול , את עצמם ואת ילדיהם , קלח אל הכביש זרם בלתי פוסק של מי סבון . גדר הפלדה שהקיפה את המחנה הייתה מעוטרת כביסה שנתלתה לייבוש . בחזית השער היה יער קטן של לוחות מודעות שהודקו לעמודים , ועליהם סמלים מסחריים של ארגוני סיוע : ' רופאים ללא גבולות ' , ' קוז קנדה ' , ' וורלד הופ ' , יוניצ " ף ושמות נוספים שלא הכרתי . בינות לשלטים התפרקדו יושבי מחנה משועממים , מקצתם על קביים , אחרים בחולצות ששרווליהן הריקים מתנפנפים , ומעטים שהיו כרותי אוזניים ...  To the book