פרק ד עלייתו ונפילתו של האינדיבידואל

עדיין נותרו באדם כמה כוחות של התנגדות . הוכחה כנגד הפסימיות החברתית אפשר לראות בכך שלמרות המתקפה המתמשכת מצד תבניות קולקטיביות , רוחה של האנושות עדיין חיה — אם לא באינדיבידואל כחבר בקבוצות חברתיות , לפחות באינדיבידואל כאשר מניחים אותו לנפשו . אבל השפעתם של התנאים הקיימים על חיי האדם הממוצע היא כזו , שהטיפוס הכנוע שהוזכר לפני כן הפך לדגם השליט ללא עוררין . מיום לידתו , גורמים לאינדיבידואל להרגיש כי יש רק דרך אחת להסתדר בעולם — לוותר על תקוותו להגשמה עצמית אולטימטיבית . דבר זה הוא יוכל להשיג רק באמצעות חיקוי . הוא מגיב ללא הפסק למה שהוא קולט מסביבו , לא רק במודע אלא בכל ישותו , ומחקה את המאפיינים והגישות שמייצגים כל הגופים השיתופיים הלוכדים אותו ברשתם — קבוצת המשחק שלו בגן , חבריו לכיתת בית הספר , קבוצת הספורט שלו בתיכון , וכל שאר הקבוצות אשר , כפי שצוין כבר , כופות קונפורמיות חמורה יותר וכניעה רדיקלית יותר באמצעות היטמעות מוחלטת , מאשר אב או מורה כלשהו במאה התשע עשרה יכול היה לכפות . בכך שהוא מהדהד את סביבתו , חוזר על מעשיה ומחקה אותה , בכך שהוא מסגל את עצמו לכל הקבוצות בעלות הכוח שהוא ...  To the book