פרק ג התקוממותו של הטבע

אם מכריזים כי התבונה איננה מסוגלת לקבוע את המטרות העליונות של החיים וכי עליה להסתפק בצמצומו של כל מה שהיא נתקלת בו לכדי כלי , המטרה היחידה שנותרה לה היא פשוט הנצחת פעילות התיאום שלה . פעילות זו יוחסה בעבר ל " סובייקט " האוטונומי . ואולם , תהליך הסובייקטיביזציה ניגע את כל הקטגוריות הפילוסופיות : הוא לא הפך אותן ליחסי וֹ ת ושימר אותן במסגרת אחדות מחשבתית בעלת מבנה משופר , אלא הוריד אותן למעמד של עובדות שיש לקטלג . הדבר נכון גם לגבי קטגוריית הסובייקט . הפילוסופיה הדיאלקטית מאז ימי קאנט ניסתה לשמר את מורשת הטרנסצנדנטליזם הביקורתי , ויותר מכל את העיקרון שלפיו הקטגוריות והמאפיינים היסודיים של הבנתנו את העולם תלויים בגורמים סובייקטיביים . בכל שלב של הגדרת האובייקט חייבת להיות המודע וּ ת למשימת ההתחקות אחר מקורותיהם הסובייקטיביים של האובייקטים . הדבר תקף לגבי אידיאות בסיסיות כמו עובדה , מאורע , דבר , אובייקט , טבע , לא פחות מאשר לגבי יחסים פסיכולוגיים או סוציולוגיים . מאז ימיו של קאנט , האידיאליזם מעולם לא שכח דרישה זו של הפילוסופיה הביקורתית . אפילו הניאו הגליאנים באסכולה הספיריטואליסטית ראו בּ ...  To the book