קישור אסוציאטיבי בין דמות יהודית לבין דמות מקראית

גינצבורג מתארת את חברותיה היהודיות " הטווסות " , כ " גבוהות , יפות , חומות שיער ופורחות " , האחת בעלת אופי עצל / מתפנק יותר , והשנייה בעלת מרץ ותקיפה . העצלה הייתה שמנמונת שאהבה להתקשט ולאכול , " ואף נהגה לומר על עצמה בחיוך שגילה את שיניה הצחורות הגדולות והבולטות : שחורה אני ונאווה " . גינצבורג בוחרת אפוא לצטט את דברי חברתה ולקשור אותם לדברי השולמית בשיר השירים . להדגיש את הדמיון הפיזי והפנימי שבין גיבורת שיר השירים לבין היהודייה הענייה שחייה תלויים לה מנגד במאה ה - . 20 איכותה של הדמות המקראית לא נידלדלה ולא אבדה . היהודייה של היום ירשה את תכונותיה המיוחדות של השולמית והיא כמו קמה לתחייה בדמותה למרות השנים הרבות והנפתלות המפרידות ביניהן . זהותה של השולמית היא איכות בלתי מחיקה . כפי שזהותה היהודית של גינצבורג למרות חלקיותה אף היא אינה מחיקה . זו היהדות שבדם . . 552 נטליה גינצבורג , לקסיקון משפחתי , עמ ' . 120 . 553 שיר השירים , א ' , . 5 חשוב לציין בהקשר זה שאחת הנובלות הראשונות של גינצבורג " בדרך אל העיר " שנכתבה בסוף , 1941 בעיצומה של המלחמה , ואין בה שום דמות יהודית גלויה , משתמשת ב...  To the book