פסיכלוגית הכרחית " , אומר אדוארד סעיד . כלומר הזהות מתקיימת כמערכת דיאלוגית פעילה ופתוחה שפצע האחרות מזין אותה . אולי היהודי , על שום גורלו הייחודי , מייצג את החיפוש המתמיד , את חוסר השקט , את היעדר הנחת ואת אי הרצון לעגון במקום אחד . זה היהודי השוכן ב " תפרים של העולם " , אשר בנסיבות היסטוריות מסוימות נוטל על עצמו את החובה להיעשות אוניברסאלי , ומתוך כך לתבוע את קיומם של החירות והצדק . מהותו מצויה בתחושת השליחות ב " דבר מה מסוים שיש לו להציע לעולם " . ובחובה הבסיסית לתקנו . קיים רגע בחייו של אדם , שבו קיומו הפיסי - ביולוגי מאבד את חשיבותו , זהו רגע מעבר לקיום - על , שבו נדמה כי תלאות הגורל לא באו אלא כדי לאפשר רגע זה שבו גורל , ייעוד או שליחות , הופכים לאחד . כך נראה הרגע האחרון בחייו של צ ' נזו רנה . במקום " תמות נפשי עם פלישתים " הנקמנית , כמו אומר צ ' נזו רנה , על דרך ההיפוך החומלת , תמות נפשי תחת האיכרים החפים מפשע , שכל חיי ניסיתי להעצים אותם , על מנת ליצור עתיד צודק יותר באיטליה . אולי בדרך זו , המציגה את ההקרבה העצמית כאקט של הוכחת התעלות האדם הדבק באמונתו , מבקשת גינצבורג לתהות...
To the book