ביקורת סמויה על החברה הנוצרית

ברומן כל אתמולינו מובעת ביקורת קשה על התנהגותם של האזרחים שנתבעו רק להצלה פסיבית , בכך שלא ילשינו לשלטונות הגרמניים על הימצאות יהודים בכפרים . אחד האיכרים קיבל מפרנץ טבעת יהלום , כדי שלא יסגירו לגרמנים , והוא בא להתייעץ עם צ ' נזו רנה האם מותר לו לקבל את הטבעת . תוך כך הוא אומר כמה דברים : א . הוא לא חלם להסגיר את פרנץ . ב . למה שיסגיר אותו - מסכן שלא עשה רע לאיש . ג . אף אחד בכפר לא מתכוון להסגיר אותו . ד . אחרי המלחמה הוא מקווה למכור את הטבעת , ובכסף שיקבל תמורתה ישקם את רגלו החולה . ה . הוא שואל את צ ' נזו רנה אם ייאות ללכת איתו לצורף , כדי להעיד שלא גנב את הטבעת . קטע זה יכול לשמש גם מטונימיה לכל יחסי יהודים - נוצרים לאורך כל שנות הגלות . הקטע מתאר באירוניה את הסתירה הפנימית שמצביעה על צביעותו המתחסדת של האיכר , שבטבעיות מוכן להיבנות מחרדת המוות של היהודי . מחד גיסא הוא מצהיר שמעולם לא העלה על דעתו להסגיר את פרנץ . אבל מאידך גיסא הוא מקבל את שוחד הטבעת , כדי לשתוק , וללא בושה או תחושת סתירה ערכית , הוא כבר מתכנן תוכניות על חשבון האוצר הקטן שנפל לידו , פרי התקף החרדה של פרנץ . באמצע...  To the book