"כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה?": עולם ישן וחדש

היינו אצל הברון בניטו ושתינו אתו ועם אשתו הברונית בטירה , עם כפיות של זהב , אז בטח כשאני לוקח עכשיו את ה " קסטלו דה ברולו " אני מסתכל על זה אחרת , במיוחד שאנחנו חברים של הברון [ ... ] אין דבר שישתווה להנאה הזאת . אני באופן אישי כל כך אוהב ללכת איתם בכרמים ולדבר איתם ולבדוק , אני " הרוס " על זה ( אילן גור ) . יין הוא מוצר חברתי . לא כזה שצריך לצרוך מהר , אלא דווקא לשתות לאט תוך דיבור על הצבע , על הריח , על ההיסטוריה ועל החוויות האישיות שליוו את הטעימה ואת מעמד הרכישה או הגילוי שלו . לחוויה ולסיפור יש חלק משמעותי בצריכת היין - והדימויים , כפי שעלה באופן ברור בדבריהם של רבים מהמרואיינים , הם אירופיים במובהק : היסטוריה , משפחה , שושלת , אגדות , מקום , אקלים ועוד . אלה שונים מהסיפור האמריקני , זה שמקדש את התיעוש ואת העיר ומתהדר בלוגו צבעוני ובולט . שעה שארצות הברית מזוהה עם קוקה קולה ומזון מהיר , אירופה מזוהה עם יין ועם בישול איטי ומרובה מנות . באמריקה אין מעמדות במובנם הישן , העוברים בירושה ומגובים בתארי אצולה ; שם הכסף וההצלחה האישית של האדם חשובים יותר מאשר השתייכותו למשפחה עתיקה ומפוארת...  To the book