"אלה ששותים יין זה לא אלה שנכנסים למקדונלד'ס": ייצור, אמנות וצריכה

זו אמנות בעצם . כמו שצייר לוקח צבעים ויוצר איזושהי יצירה מדהימה , או שפסל לוקח משהו ויוצר ממנו אמנות ( ליה לוי ) . ההבדל השלישי הוא הבדל סוציולוגי , המתייחס לאופי הצרכנים . מקדונלד ' ס ויין מוכרים חוויה שונה בתכלית ומייעדים עצמם לקבוצות אוכלוסייה נבדלות : אלה ששותים את היין זה לא אלה שנכנסים למקדונלד ' ס , כי אלה שנכנסו למקדונלד ' ס לוקחים קולה או מים או בירה , ואלה שיפתחו את בקבוק היין , וזה לא משנה עכשיו אם זה ברומא או בבוסטון או בשיקגו או בתל אביב [ ... ] זה אנשים ששייכים באמת לתרבות [ ... ] התמצאות ביין היא סממן חברתי [ ... ] משהו שהוא חוצה גבולות ויבשות [ ... ] אנשים רב תרבותיים , רב גוניים ולא פרובינציאליים . בואי נגיד , ההיפך מפרובינציאליים ( שלום בלייר ) . בלייר מדבר על גלובליזציה ועל תרבות יין שחוצה גבולות ויבשות ומאחדת אנשים ממקומות שונים בעולם - אבל הוא טורח להבחין אותה בהבחנה כפולה : לא רק מהפרובינציאליות אלא גם ממקדונלד ' ס . ההתבדלות הכפולה הזו היא סוגיית מפתח , מפני שהיא הולכת מעבר לדיכוטומיות של אמריקניזציה ולוקליזציה . זה בדיוק מה שאני מעוניינת להגדיר כ " אירופיזציה " ...  To the book