פרק שני הורים

ממעמקים מגיע קול שאינו מתאים לזמן ולמקום , אבל הוא נוכח כמבקש סוף - סוף להישמע . עמוק בתוך גופם ההורים מרגישים את בניהם בזמן מצוקה או סכנה . את ההרגשה הפיזית המזדהה עם הבן , הצולל לפנות בוקר בקור העז של המים , מתאר אחד האבות : אני יכול להגיד לך מה אני הרגשתי כל בוקר כשהלכתי לעבודה במפעל בקיבוץ . חשבתי שבשעה הזאת הם כבר נכנסים לצלילה , למים הקרים , ואז הרגשתי קור גדול במגפיים שלי . כל בוקר הייתי מסתכל על השעה ויודע שעכשיו הוא כבר נכנס לצלול . אם אחת מתארת את ההזדהות העמוקה : ידעתי שכל בוקר , חורף וקיץ , הם נכנסים למים הקפואים וחייבים להתחיל בשחייה כל בוקר . אני רק שמעתי את זה וכולי נחרדתי : איך אפשר להיכנס בחורף הקר בבוקר להתחיל בים ? הבחירה לתמוך בבן כמוה כאמונה - לא ניתנת להוכחה או לדיון , אבל נוכחת בכל עוצמתה : בימי חורף קרים ידעתי שקר לו ורטוב לו וזה באמת היה לי קשה , אבל חיים עם זה . אנחנו לא נתנו לו הרגשה שאנחנו לא מרוצים ממה שהוא בחר . הוא בחר מרצונו החופשי . תמכנו , כל הזמן תמכנו ותמכנו . ההזדהות ממעמקים מאתגרת את קו ההפרדה בין המודע ללא - מודע , בין הגלוי לנסתר , בין החלומות למ...  To the book