אורבך גורס שעדותו הנ " ל של ר ' יהושע על דרשת רבן יוחנן בן זכאי , בעניין תפקידו של אליהו בימות המשיח לקרב ולרחק , "קשורה בעדותו האחרת על אלמנת עיסה - משפחה שנתערב בה ספק חלל - שהיא כשרה לכהונה . רבן גמליאל הגיב על כך : " קיבלנו עדותכן , אבל מה נעשה , וגזר רבן יוחנן בן זכיי שלא להושיב בית דין על כך . הכהנים שומעין לכם לרחק אבל לא לקרב " ( עדויות ח , ג ) . הדברים מדגישים את החומרה שנהגו הכהנים בעצמם בעניינים אלה , גם לאחר החורבן . המשנה במסכת יבמות קובעת : כהנת שנתערב וולדה עימה בוולד שפחתה , הרי אילו אוכלין בתרומה וחולקים חלק אחד על הגורן , אינן מיטמים למתים ואינן נושאין נשים בין כשירות בין פסולות . ( יבמות יא , ה ) המשנה דנה כאן במקרה בו נתחלפו בן הכהנת ובן שפחתה הכנענית , וקיים ספק מיהו היהודי - הכהן ומיהו הגוי . הותר לשניים לנהוג ככהנים בענייני תרומות ומעשרות , שכן הכהנים מאכילים את עבדיהם הכנעניים בתרומות ובמעשרות . אמנם הם ייקחו רק חלק אחד , כי רק אחד מהם הוא כהן , אך יתחלקו בו בשווה . ואולם בספק איסור נוהגים בהם בחומרה . לפיכך אין הם מיטמאים למתים , שמא כל אחד מהם הוא כהן , ואין ה...
To the book