|
|
יהוידע עמיר מבוא ביסוד הדיון שאבקש לפתח כאן עומדת טענה כפולה . הטענה הראשונה היא כי היהדות הרפורמית במאה התשע - עשרה ובמרבית המאה העשרים העניקה לתיאולוגיה מעמד ייחודי . בניגוד למה שהצמיחה ברגיל המסורת היהודית בתקופות קודמות , ראתה היהדות הרפורמית בתיאולוגיה כלי ביטוי דתי מרכזי ואמצעי רב חשיבות לקידומו של רעיון העיצוב מחדש , הרה - פורמה , של החיים הדתיים היהודיים לנוכח אתגרי הזמן החדש . לא פלא אפוא שרבים מהוגי התיאולוגיה היהודית המודרנית השתייכו ליהדות הרפורמית או היו קרובים לה באורח חייהם , ברעיונותיהם ובסביבתם החברתית . למעמד ייחודי זה שנודע לתיאולוגיה היו השלכות רבות משמעות על התפתחות זרם זה , על כוחו ועל חולשותיו . על אחדות מן ההשלכות האלה אעמוד להלן . הטענה השנייה היא כי מעמד בכורה זה של התיאולוגיה שוב אינו מתקיים בהוויה הרפורמית בת זמננו . הדבר ניכר בכתביה של העילית הרבנית בתנועות הרפורמיות ברחבי העולם ; במעמד המשני שניתן ללימודי מחשבת ישראל בכלל , ולהגות התיאולוגית בפרט , במוסדות החינוך הרבניים הרפורמיים ; ובאופן שבו מנווטים רבנים רפורמים את מנהיגותם הקהילתית והרוחנית . יש לציין ...
To the book |
|
|