ההבדל החשוב ביותר בין ' הקורא החתרן ' לבין הקורא שמחפש את המשמעות הנסתרת הוא בעמדה הנפשית הבסיסית שנפגשת עם הטקסט הנקרא . מי שמאמץ קריאה חתרנית שם עצמו מראש כמבקר של הטקסט - הוא אינו מצוי בקהל היעד שהסיפור פונה אליו . אדרבה , לעתים קרובות הוא מזלזל באותם קוראים שהולכים שולל אחר הרטוריקה המניפולטיבית של המספר ונכנעים למסריו . לטעמה של הקריאה החתרנית , על הקורא להיות משוחרר מכבלי מסגרת המספר , ובמובן זה אין יומרה לניהול דיאלוג עם הטקסט , אלא ליצירת מונולוג חדש , מפתיע ומעורר , לנוכח הטקסט . לקריאות חתרניות אלו יש מקום 5 רמון - קינן , הפואטיקה , עמ ' . 113 6 פרי , הדינמיקה , עמ ' . 10 7 השוו : ' הקורא שלי הוא קונסטרוקט , קורא אידיאלי או קורא שנתפס כאידיאלי [ ... ] הקורא , בה " א הידיעה , הוא הקורא הבקיא [ ... ] הקורא שעל תגובותיו אני מדבר הוא אפוא הקורא הבקיא הזה : לא הפשטה , וגם לא קורא חי של ממש , אלא בן כלאיים - קורא ממשי ( אני ) שעושה כל שביכולתו כדי להפוך את עצמו לבקיא ' ( פיש , יש טקסטים , עמ ' . ( 92 – 91 גם לנוכח הסיפור המקראי , ויש בכוחן להניע את הסיפור למחוזות מרעננים , אולם בדב...
To the book