פונקצייה סמנטית זהה

כאמור בפתח הדברים , למרות ההסכמה הרחבה בדבר תרומת האנלוגיה במקרא להבנה של מגמת הסיפור קשה להגדיר קריטריונים ברורים שעל פיהם אפשר לבסס את האנלוגיה ולטעון לכוונה מודעת של מחבר הסיפור לעצם קיומה . הערתי כבר שיש מי שביקש לתמוך יתדות בעיקר על ארמזים לשוניים ויש מי שהעדיף את הדמיון בין חומרי העלילה . ההסתמכות על ארמזים לשוניים יכולה להישען על שני מודלים שונים : א . אם מדובר במילים נדירות , צורות ביטוי מיוחדות , או מוטיבים בולטים במיוחד , עולה הסבירות שהשיתוף אינו מקרי . למשל , הוזכרה לעיל הזיקה שבין עקדת יצחק לפילגש בגבעה תוך כדי הישענות על צירוף לשוני יחידאי שנזכר בשני סיפורים אלו : ' ויקח את המאכלת ' . גם סביב מודל זה ייתכנו כמובן חילוקי דעות עד כמה יש לבסס את הטענה על ביטוי יחידאי ועד כמה הוא צריך להיות מרכזי בטקסט . משה גרינברג למשל טען לזיקה ספרותית מכוונת בין סיפור לידת משה לשני סיפורים מספר בראשית : סיפור הבריאה 74 מכילתא דרבי ישמעאל ויהי בשלח פרשה ו , מהדורת הורוויץ - רבין , עמ ' . 115 שירת יהושפט אינה נזכרת במפורש במדרש זה , אולם ברור שהיא העומדת ברקע דברי הדרשן , שהרי זהו הדבר שהוא...  To the book