'היתממות' המספר

פריצות המספר לרצף העלילה ניחנות פעמים רבות בסגנון של היתממות , כביכול הוא אינו מביע עמדה , אלא רק מוסר לקורא כבדרך אגב נתון זה או אחר . למעשה , באגביות מיתממת זו ובעזרת מיקום הנתון בתוך סדר הנתונים , מוצעת משמעות נסתרת למאורעות . אדגים את הדבר מבעד לפריצה שכזו תוך כדי תיאור תלונת המתאווים ( במדבר יא ) . תלונת ישראל מתוארת באופן הבא ( ד – ו ) : והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר . זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים . ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו . הביקורת על המתלוננים בולטת כבר בתחילת תיאור התלונה , שהרי התלונה נובעת מתאוות ' האספסוף אשר בקרבו ' , וישראל מצטרפים או נגררים ( ' שבים' בלשון המספר ) לתלונה זו . האירוניה שבה מוצגים המתלוננים באה לידי ביטוי גם בפער שבין תוכן בקשתם להיזכרותם במצרים : הם מבקשים בשר , אך כבר בפיהם שומע הקורא שגם במצרים לא היה בשר , אלא רק ' דגה ' וצמחייה . אין צורך לומר שגם הגדרת ' חינם ' לעם העבדים שבמצרים היא הגדרה מוזרה במקצת . האירוניה נמשכת גם מבעד לרשי...  To the book