סיום מדומה

לסוגיית תיחום הסיפור יש כמה תוצאות נלוות . החשובות שבהן קשורות למבנה הסיפור ולמשמעות של סדר ארגון הנתונים , ולכך יוקדשו הפרקים הבאים . כעת ברצוני להסב את תשומת הלב לתופעה מעניינת , שגם אם אינה רווחת במקרא , הרי שבהקשר הקריאה הנסתרת של הסיפור היא חשובה . כפרפרזה מתחום המוזיקה ( Cadenza d ' inganno ) אכנה את התופעה ' סיום מדומה ' , או ' התחלה מדומה ' . כלומר , עיצוב הסיפור מפיל את הקורא בפח , כך שנדמה לו ששם הסיפור התחיל או שהסיפור הסתיים , אולם למעשה אין אלו אלא פתיחות או סיומים מדומים . דבר זה כמובן מפתיע : תיחום הסיפור הוא מהיסודות שתורמים ליציבות הקריאה , ולולא ידע הקורא היכן להתחיל לקרוא והיכן מסתיים הסיפור הוא יאבד את הקרקע היציבה של עצם הקריאה . ואף על פי כן , ואולי דווקא משום כך , ערעור הגבולות יכול לרמוז לקריאות נסתרות שקשורות בתהליך הקריאה הדינמי . למשל , דניאל האוק טען שספר יהושע ' מנסה להסתיים אולם אינו מצליח ' . לטעמו , סיפור המזבח שבנו בני גד ובני ראובן ( יהושע כב ) הוא סגירה מתאימה לספר אשר גם בפתיחתו נזכרו בני גד ובני ראובן ( יהושע א , יב – יח ) , וכך נוצר מעין אינקלוזיו ...  To the book