|
|
שלא כסיפור הבדיוני , הסיפור המקראי מבקש לספר היסטוריה . בתודעתו של כותב סיפורי דויד , וחשוב מכך - בתודעת הקורא הנמען של הסיפור ( הקורא המובלע ) - הסיפור על דויד ובת שבע אכן התרחש במציאות היסטורית - ראלית : ' לא כוח - המדמה הוא הפועל כאן אלא כוח - הזיכרון , אלא שזה זיכרון - שבאמונה של נשמות - קדומים ודורות - קדומים ' . חוויית קריאת ' סיפור היסטורי' שונה בבסיסה מחוויית קריאת ' סיפור בדיוני ' , והשוני יכול לבוא לידי ביטוי בפרספקטיבות שונות של העיצוב הספרותי : הן בשאלת עיצוב הדמות , הן בהשלמת פערים תוך כדי הישענות על המציאות הראלית , הן ביחס למוטיבים ולסמלים המשולבים בחומרי העלילה ואף בשאלת מקומו של ' המחבר ' ביצירה הספרותית . המתח שבין היסוד ' ההיסטורי ' של הסיפור ליסוד ' האסתטי ' שלו מזכיר במידה רבה את טענתו של דויד לודג ' בנוגע לרומן בכלל . הוא עמד על המודעות הכפולה שמצויים בה הן הקורא והן המחבר ביחס לרומן : הרומן מנסה לחקות את המציאות , אך המציאות מוגשת בריחוק אסתטי . שלא כמו בשירה , שם האיכות האסתטית קודמת לתיאורים ראליים , ועל כן ברור לכל קורא שירה שאין מדובר בהתרחשות ראלית , הרומן כ...
To the book |
|
|