קריאה ספרותית – בין פשט לדרש

דיונים רבים מספור הוקדשו לבירור יחס ' הפשט ' ל ' דרש ' . בקריאה ספרותית של המקרא ההבחנה המדויקת בין ' פשט ' ל ' דרש ' היא אתגר קשה עוד יותר , ולמבקש לטעון שהמגמה השלמה של הסיפור אינה נאמרת בגלוי ועל הקורא לחשוף 13 רוזנצווייג , ספרון , עמ ' . 40 14 כהן , משפט , עמ ' . 2 אותה , אתגר ההבחנה כמעט בלתי - אפשרי . ואכן , למרות הניסיונות החוזרים ונשנים להציג את שתי עמדות הקריאה האלו כשתי עמדות מנוגדות , מסתבר שהקריאה הספרותית מתנועעת במקום לא מוגדר שבין הפשט לדרש , והגבולות הנוקשים שבין ההגדרות מתעמעמים . כדברי אוריאל סימון : ' הפשט והדרש אינם ניגודים המובחנים זה מזה בבהירות גמורה , אלא הם שני קצוות של רצף אחד . בכל מעשה פרשנות יש משום פגישה בין המפרש לבין הכתוב , וכל ביאור הוא פרי זיקת הגומלין שביניהם ' . ואף על פי כן , בבסיס תנועת הקריאה של הפשט ושל הדרש ניצבים שני קצוות שניתן להגדירם . לאור הדברים שהצעתי לעיל , ניתן להגדיר את הפשטן כמי שנעתר לחומרים שבטקסט - על כל בחינותיו - ללשון , להקשר , לרוח הסיפור ולדרכי עיצובו . לעומת זאת הדרשן כופה נורמות קריאה חיצוניות על הטקסט ומשליך את רעיונותיו ו...  To the book