חסמים ביישום חינוך סביבתי בישראל: הרשות המקומית כהזדמנות להתמודדות

שחר תהנוביץ' מבוא בשלושים השנים האחרונות השיח וההגות בנושא החינוך הסביבתי השתנו בתכלית . אם בעבר היה זה חינוך שעניינו הכרת ערכי הטבע , הרי כיום הוא מבקש לבחון בביקורתיות את יחסו של האדם לסביבה ולקהילה ; אם בעבר היה זה חינוך מדעי בעיקרו , הרי כיום זהו חינוך חברתי העוסק בסוגיות של נחלת הכלל , מעורבות חברתית וצדק סביבתי – הן ברמה המקומית הן ברמה הגלובלית . שינויים אלה משפיעים על שדה החינוך כולו , ואינם מתמצים בשינויים בשפה דיסציפלינרית , בתכנית לימודים " ירוקה " או בפרויקט " ירוק " . אף שגורמים במשרד להגנת הסביבה , בוועדת החינוך של הכנסת , באקדמיה , במגזר השלישי ובתוך מערכת החינוך תומכים בחינוך הסביבתי ומקדמים אותו רבות , הוא נותר בשולי העשייה החינוכית . בשל כך תפיסותיו המתקדמות אינן מחלחלות למרבית בתי הספר . פרק זה בנוי משני צירים המשתלבים זה בזה . בציר האחד מוצגים חסמים מרכזיים העומדים בפני התפתחות החינוך הסביבתי ויישומו כחוויית למידה מכוננת וטרנספורמטיבית , כזו הקוראת תיגר על הסדר הקיים , משנה את תפיסת העולם של הלומדים ומשפיעה מאוד על אורח חייהם ועל החברה . קיומם של חסמים אלה עולה מבדי...  To the book