בין החזרה מרצון להרחקה קונסטרוקטיבית, או: פעולותיה של ישראל לקידום החזרת מבקשי מקלט דרום-סודנים למולדתם

איננו יכולים להשיב עליה בפה מלא במסגרת מאמר זה . ומה באשר לגישה הרחבה יותר שנקטה ועדת התביעות של אריתריאה ואתיופיה , כלומר , בחינת מכלול האירועים ? גם בהתבסס על גישה זו קשה להוכיח טענה בדבר הרחקה קונסטרוקטיבית . גם אם נניח שכל הדרום - סודנים שהוחזרו בשנים 2011 – 2010 אולצו לעזוב בגין הנסיבות שאליהן נקלעו בישראל הרי ישנה קבוצה גדולה יותר של דרום - סודנים שנקלעה לאותם תנאים ובחרה שלא לעזוב בשעתו את ישראל . לפי ההיגיון שהנחה את הוועדה , דבר זה הוא אינדיקציה לכך שהתנאים בישראל אינה יוצרים מצב אובייקטיבי של היעדר בחירה מלבד עזיבה . רק כשתהיה עלייה משמעותית במספר החזרות , כשתיווצר " מסה קריטית " , יהיה אפשר לטעון שמתקיים מצב כזה . לפיכך , ככל שיגדל מספר האנשים הבוחרים לחזור מישראל למולדתם כן תתחזק הטענה שישראל " דוחקת החוצה " מבקשי מקלט . או אז צריך יהיה להוכיח , בהתבסס על ראיות שתיאספנה מאלה שחזרו , שהתנאים בישראל , ולא גורמים אחרים ( כמו למשל שיפור בביטחון או בתנאים הכלכליים בדרום סודן ) , הם המונחים ביסוד החלטתם לעזוב . בהקשר זה אציין במאמר מוסגר שגם אם חל שיפור כלשהו בביטחון בדרום סודן ה...  To the book