מבוא

טלי קריצמן -אמיר הגירתם של מבקשי מקלט היא תופעה שכיחה ביותר בקנה מידה עולמי . מדינות המשמשות יעד למבקשי מקלט חשות פעמים רבות שכניסתם של אלה לתחומן מאתגרת את ריבונותן ומעמידה במבחן את כוחן ויכולתן לשלוט על גבולותיהן . החששות העיקריים הם מפני השפעה על המבנים החברתיים , הכלכליים והתרבותיים במדינה ומפני חדירה של גורמים עוינים , בייחוד לנוכח איום הטרור הגלובלי . כיוון שכך , מדינות עסוקות כל העת בניסיון לשפר את שליטתן בגבולות ולמנוע את כניסתם של מבקשי מקלט ומהגרים אחרים , אם באמצעים משפטיים ואם באמצעים פיזיים , בהם למשל בניית חומה כמו זו שנבנתה בגבולה הדרומי של ארצות הברית ; לכידת מהגרים בלב ים , כפי שעושות איטליה ואוסטרליה ; התקשרות בהסכמים להעברתם של מהגרים למדינות אחרות , כמו אמנת דבלין הנהוגה בין מדינות אירופה או ההסכם בין ארצות הברית לקנדה , שלפיהם מהגרים יועברו למדינה הראשונה שהגיעו אליה מארצם ויידרשו לבקש בה מקלט ; או באמצעות מערכת מקלט מדירה , המעניקה מקלט למתי מעט בלבד , כפי שנעשה לדוגמה ביוון . מבקשי המקלט מצדם כופים את נוכחותם ומצדיקים אותה באמצעות שימוש בטענות משפטיות ובשיח הזכוי...  To the book