פרק שני זעקי ארץ אהובה: גזע, חיקוי ודיכוי בתיאטרון הישראלי

ביוני 1957 הועלתה בתיאטרון הבימה ההצגה סנונית בחוף מיומבה , קומדיה מאת יוש הלוי שתיארה את קורותיה של חבורת יורדי ים ישראלים בעת שספינתם , " סנונית , " עוגנת בחוף האפריקני . בתוכניית ההצגה הוסבר כי אוניות צי סוחר ישראליות נוהגות זה כמה שנים לפקוד את מיומבה , עיירת חוף קטנה באפריקה המשוונית הצרפתית , כדי לייבא משם בולי עץ לתעשיית הלבידים המתפתחת בארץ ; במחזה , לעומת זאת , תקלה במנוע מובילה את "סנונית" דווקא ל"חוף הנידח הזה" ( הלוי . ( 1 , 1957 המלחים כבר הספיקו להתוודע לילידים המקומיים שעולים על הסיפון כדי למכור להם פסלונים או סנדלים - " הכושים יחפים , " קובעות הוראות הבמה של המחזה , "לבושים בחתיכות בד צבעוניות" ( שם , ( 2 - אבל הם נדהמים לגלות כי בחוף מיומבה מתגוררת גם קהילה זעירה של יהודים . מייסדיה הגיעו ליבשת השחורה כמה עשרות שנים קודם לכן , ככל הנראה בעקבות תוכנית אוגנדה , ונדדו עם הזמן מערבה . נוכחותם של ראשי הקהילה , לבושים" בבגדים טרופיים ובכובעי "פקק ( שם , , ( 8 משיבה אותנו אל הפנטזיות האפריקניות של הרצל ואל אותה "אנגליה במהופך ובזעיר אנפין" שחלם עליה . "מה היא מיומבה שלנו אם ל...  To the book