א. ד"ר הרצל, אני משער: אפריקה והגוף היהודי

הטון המשועשע שאפיין את תגובתו של 'ג"הואיש כרוניקל" להצעה ליישב יהודים באפריקה ממחיש כי אף על פי שפרשת אוגנדה מוצגת לרוב כפרק טרגי בתולדות התנועה הציונית , היוזמה עוררה לא פעם גל של תגובות מבודחות : תגובות אלו הצביעו בדרך כלל על פער שאין לגשר עליו , פער גופני-נפשיתרבותי , בין "היהודי" לבין "אפריקה . " היסוד ההומוריסטי הזה חשוב משני טעמים . ראשית , משום שדווקא הצורך הכפייתי להתלוצץ מסגיר את עומק המצוקה שעוררה הפרשה : כמו בדיחה טובה , גם תוכנית אוגנדה חשפה היבטים אידיאולוגיים של החזון הציוני שנותרו עד אז מובלעים או מודחקים - ובראשם היסוד הטריטוריאלי-קולוניאלי הנגזר מטיבו הלאומי של המפעל ( להבדיל , למשל , משירותם של יהודים באפריקה כנתיניה של האימפריה הבריטית . ( ושנית , משום שההומור מסגיר את המתח בין ההתייחסות ההיסטוריוגרפית לפרשת אוגנדה כאל פרק מכריע בחשיבותו לבין הנטייה ההפוכה להשקיף עליה מנקודת המבט ההגמונית של ההיסטוריה של המנצחים ולראות בה קוריוז , אנקדוטה , בדיחה . בגלל הקושי להתמודד עם מלוא משמעויותיה של התוכנית , הרצל מתואר לרוב כמי שסטה מדרך הישר ; לחלופין הוא מוצג כאסטרטג מעולה ש...  To the book