סיכום אתיקת העדות: בחינה מחודשת

בחורף 2012 יצא לאקרנים בישראל סרטו של הבמאי שלומי אלקבץ עדות , שעסק בעדויות של חיילים ישראלים ושל אזרחים פלסטינים על המתרחש בשטחים . הסרט עורר שערורייה זוטא כשהותקף על ידי שרת התרבות דאז לימור לבנת , שנכחה בהקרנת הבכורה שלו בפסטיבל הקולנוע בשדרות במאי , 2011 בטענה שהוא " מציג עמדה חד - צדדית ומסולפת " . " הסרט לא מציג את עדותם של נפגעי הטרור בישראל , של האוטובוסים המתפוצצים , של ילדי שדרות שחטפו כאן מטחי טילים לאורך שנים " , קבעה השרה ועזבה במחאה את טקס הפתיחה של הפסטיבל . התגובה הכמעט - אוטומטית הזאת - לבנת כלל לא טרחה לצפות בסרט שגינתה - ותגובות הנגד שעוררה הסיטו את תשומת הלב מכך שסרטו של אלקבץ לא היה מקבץ רגיל של עדויות מצולמות על מעשי הצבא הישראלי בשטחים . את העדויות האותנטיות הציגו בסרט שחקנים ושחקניות ישראלים , שנכנסו לדמותם של העדים המקוריים והשאילו את גופם ואת קולם לעדויותיהם הכתובות . בראיונות שפורסמו לרגל יציאת הסרט לאקרנים סיפר אלקבץ שלסרט נבחרו במתכוון עדויות ש " אין בהן כל חידוש " , " אלה שהרגשנו שאנחנו הכי עייפים מלשמוע " . מטרתו , הסביר , הייתה " להפוך אנשים נוספים לעדים...  To the book