|
|
הוויכוחים שנתגלעו באותה תקופה היה העובדה שהפעולה ההומניטרית הצטיירה בהם כיוזמה בעייתית במהותה . אתגרים ודילמות של התערבות שנתפסו בעבר כטרדות אישיות או ארגוניות נקודתיות הפכו כעת לסוגיה ציבורית שגררה אחריה רפורמות מבניות בפרקטיקות הומניטריות . כפי שהראה מארק דפילד , הנחת ההומניטרית הייתה משולבת בשיח אתי שחתר " לפתח מתודות שיטתיות לתעדוף בעיות , לקביעת מידת האחריות ולניתוח תוצאות הפעולה במטרה לקבל את ההחלטה הטובה ביותר " . באמצעות העיסוק האינטנסיבי ב " דילמות " , ב " בחירות הקשות " וב " פרדוקסים " של ההומניטריזם , הגרסה הזאת של שיקול הדעת ההומניטרי חתרה לכייל את מאמצי הסיוע ולהבטיח את יעילותם כדי להניח תשתית יציבה ורציונלית יותר לדחף ההומניטרי לסייע לנפגעי משברים . המודעות המוגברת הזאת לעלויות המוסריות ולתוצאות הלא רצויות של מבצעי הסיוע מיוחסת בדרך כלל להופעתן בשנות התשעים של מלחמות מסוג חדש , שהפנו את תשומת הלב ליחסי הגומלין בין הסיוע ההומניטרי לדינמיקות הפוליטיות של סכסוכים . מודעות זו נחשבת לרוב לאחת התולדות של הניסיון המר שרכשה קהילת הסיוע במקומות כמו סומליה , בוסניה , רואנדה וזאיר ,...
To the book |
|
|