|
|
באפריל 2011 הכריז יד ושם , הממונה הרשמי על זיכרון השואה בישראל , על מבצע הצלה לאומי יחיד מסוגו . במהלך המבצע , שזכה לשם " לאסוף את השברים " , התקיימו בכל רחבי הארץ ימי איסוף שבמסגרתם הוזמן הציבור למסור " למשמרת עולם ביד ושם " מסמכים , תצלומים וחפצים שמעידים על החיים במהלך השואה ובשנים שלפניה ולאחריה . על רקע קולו של שעון מתקתק ותמונה של צילום משפחתי ישן המועבר מן המגירה הביתית אל שולחן הארכיון , שם הוא זוכה לטיפול מקצועי , הקריין בסרטון הווידיאו שליווה את הפרויקט דחק בצופים להעביר לרשות יד ושם פריטים מתקופת השואה " למען הדורות הבאים " . תחושת החיוב והבהילות שליוותה את " מבצע ההצלה " של השרידים הלא אנושיים הללו של השואה , שהוצגו בסרטון כ״חשופים לפגעי הזמן״ , גרמה לו להיראות כמבצע האחרון בשרשרת של מבצעים דומים , שהחלה עם העלאת שארית הפליטה מאירופה ונמשכה עם הגבייה הקדחתנית של עדויות מצולמות מניצולים . הרושם שנוצר היה שעם התמעטות מספרם של הניצולים שיכולים למסור עדות על השואה ממקור ראשון , הותקו מאמצי השימור של שרידי השואה מהם אל סביבתם החומרית , שתועדה ונגנזה ביסודיות ובחרדת קודש דומות לא...
To the book |
|
|