פרק שלישי עדים כציבור: סמכות ההתנסות וביקורת העדויות בעקבות מלחמת העולם הראשונה

עדויות על מאורעות מצמיתים אינן חידוש של המאה העשרים . עוד בראשית העידן המודרני הניבה מגפת הדבר , שנתפסה בידי בני הזמן כ " אב הטיפוס של חוסר האנושיות באשר הוא " , עשרות כרוניקות , יומנים וממוארים פרי עטם של ניצולים . עדויות ראייה על רעידת האדמה בליסבון ב - 1755 נקראו בשקיקה בכל רחבי אירופה ועוררו את הוגי הנאורות לחשוב מחדש על הצידוק התיאולוגי של הסבל . פעילי התנועה לביטול הסחר בעבדים בבריטניה , שנחשבת למיזם ההומניטרי הראשון בהיסטוריה המודרנית , עשו שימוש נרחב במבעים אוטוביוגרפיים כדי לגייס תמיכה ציבורית . מאז אמצע המאה התשע -עשרה פורסמו בעיתונות הבריטית עדויות רבות של עיתונאים ומסיונרים שניסו לעורר מודעות לרעב באירלנד ובהודו . עדותו הנרגשת של אנרי דונאן על הקרב שאליו נקלע במקרה , " זיכרון מסולפרינו " ( 1862 ) הביאה להקמת הוועד הבין - לאומי של הצלב האדום ולניסוח כללי המשפט ההומניטרי הבין - לאומי . למרות התקדימים ההיסטוריים הללו , ספרי הלוחמים שפורסמו במהלך מלחמת העולם הראשונה ובשנים שלאחריה מוצגים לעתים כנקודת הציון הפותחת את . 1 דבריו של הרופא הצרפתי Guy de Chauliac מובאים אצל Jones , P...  To the book