ספרו של ז ' אן - פרנסואה ליוטאר הדיפרנד ראה אור ב - , 1983 על רקע עיסוק חסר תקדים בצרפת ובמקומות אחרים בייצוג השואה ובמעמד האתי והאפיסטמי של עדויות על אודותיה . שנתיים אחר כך , בתום עבודה שנמשכה יותר מעשור , יצא לאקרנים סרטו של קלוד לנצמן שואה שהתבסס רובו ככולו על עדויות , ששימשו לא רק כמדיום לייצוג העבר אלא כשחקן הראשי בעלילת " הפתרון הסופי" כפי שלנצמן בחר להציגה . במאמר נודע שייחדה לסרט טענה שושנה פלמן כי באמצעות הצגת עדויותיהם של הקורבנות , המעוולים והצופים מן הצד לא ביקש לנצמן לשחזר את ההתרחשויות שהובילו לרצח העם היהודי אלא להראות את משבר העדות שחולל - אותו משבר שבמידה רבה אפשר אותו . בתוך כך הפך לנצמן את הקושי לייצג את האירוע הנורא למוקד האירוע עצמו ולאחד מעקרונות אלימותה המתמשכת של השואה . כמה שנים קודם לכן הוקרנה ברחבי העולם סדרת הטלוויזיה שואה - עיבוד דרמטי של קורותיהן של משפחה יהודית ומשפחה גרמנית בזמן מלחמת העולם השנייה . הסדרה ספגה ביקורת נוקבת מצד ניצולים , שחשו כי היא ממסחרת את השואה , מעוותת את זכרה והופכת אותו לקיטש . סדרת הטלוויזיה , שלנצמן כינה אותה " פשע מוסרי " , עור...
To the book