המקרים ההיסטוריים שיידונו בספר מצביעים כל אחד בדרכו על הממשק הנזיל שבין העיצוב האתי של העצמי כעד לבין החיים הפוליטיים . הם מראים שעדויות ועדים לא חדרו לשדה הפוליטי בדרך של התגנבות יחידים אלא בזכות עבודה עצמית , מאמץ פרשני ומיני ידע וטכניקות שביססו את העמדה המובחנת שלהם בתוכו . האתיקה המעשית של העדות קידמה את העדות כחלופה לאופנים מסורתיים של פעולה פוליטית ושל השתתפות פוליטית על ידי כך שוויסתה את היחסים בינה לבין העניין הפוליטי . הדיונים והמחלוקות שעוררו העדות וההליכים הפרקטיים של ההיעשות לעד היו כרוכים מבחינה זו גם במשא ומתן על המרחק שבין האמת העדית לבין הפוליטיקה . בעניין זה מיני השיח המטה-עדותיים שהתפתחו בהקשרים היסטוריים ופוליטיים שונים לא דיברו בקול אחד : חלקם ניסו לעקוף את החיים הפוליטיים וחלקם ביקשו לנצל הזדמנויות חדשות לפעולה משמעותית במסגרתם ; חלקם ניסו לטוות קשרים איתנים בין האמת העדית לבין הפוליטיקה תוך שימור ההיגיון המובחן של כל אחת ואחת מהן , . 46 ראו בהתאמה , Foucault , Government of Self and Other , pp . 312 , 64 – 68 –320 321 Foucault , Confronting Governments , p . 474 ....
To the book