ב. ביקורתו של שלום על חוקרי קבלה וחסידות בני דורו

נוסף על המקובלים שפעלו במסגרת ישיבות ותנועות קבליות מסורתיות , שלום הכיר גם הוגים וחוקרים יהודים בני דורו שעסקו בקבלה מתוך גישה ניאו-רומנטית אוהדת ומתלהבת . הוא אמנם הסכים עם רבות מההנחות של הוגים אלו באשר לאופייה ולמשמעותה של הקבלה והחסידות , ואף פעל במסגרת אידיאולוגית דומה , אך עם זאת פסל את עיסוקם בקבלה , בעיקר בגלל חוסר המיומנות הפילולוגית - היסטורית שלהם . בשלהי המאה התשע - עשרה ובראשית המאה העשרים התעוררה בקרב הוגים וסופרים יהודים במרכז אירופה ובמזרח אירופה גישה חיובית כלפי הקבלה והחסידות . על רקע התפיסות הניאו - רומנטיות שרווחו אז , העניין במסתורין ובמזרח שהיה אופייני למפנה המאה והופעתו של השיח הלאומי היהודי עסקו אנשי רוח , סופרים ומשוררים בקבלה ובחסידות , תרגמו טקסטים קבליים ופרסמו מאמרים וספרים שעסקו בהן . נפתלי הרץ אימבר , מחבר ההמנון הציוני , שהיה בקשר קרוב עם חוגים אוקולטיים ותיאוסופיים , התעניין בקבלה , תרגם לאנגלית כמה טקסטים קבליים ואף הוציא לאור את כתב העת הראשון שהוקדש לקבלה ( (; Huss 2013 ארנסט מילר , שהיה חבר באיגוד הסטודנטים הציונים בפראג ובאותה עת היה חסיד האנתרופו...  To the book